<h1>כל בו סימן קכ"ו בשם הראב"ן</h1>
<h2>דף לח:</h2>
שבועה דאורית' הנשבע לוקח ספר תורה בידו ואם תלמיד חכם הוא דיו בתפילין. ויש אומרים אף בציצית. שבועת הסת אין לוקחין ספר תורה ואז יהיה נאמן. פי' הסת לשון כבדות שהכבידו עליו לישבע. וי"א לשון הסתה שמסיתין בו שבועה זאת. כל זה לשון בעל הערוך ז"ל.
<h2>דף מ:</h2>
ראובן טען לשמעון מנה לי בידך ושמעון משיב איני יודע שאני חייב לך כלום. דין הוא שישבע שמעון שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו כלום כרב נחמן וכר' יוחנן דאמר ממון וכו'. והוא הדין אם טען אני יודע שאיני חייב לך כלום. אבל אם טען שמעון איני חייב לך כי אם שני דינרים והשאר איני יודע חייב בכל המנה שבועה דאורייתא ואם אינו יכול לישבע משלם כדברי (שבט') [רבא]. האי איני יודע כגון שאמר איני כופר אם מעולם היה לי שום עסק עמך ואם מעולם היה לי משלך כלום אבל אם אמר איני יודע אם פרעתיך בהא כולי עלמא מודו דמתוך שאינו יכול לישבע ישלם וכן הלכה.
<h2>דף מה.</h2>
ראובן תבע לשמעון לדין שלחתי על ידך ליטרא כסף ללוי ולא נתתו לו ושמעון משיב עשיתי שליחותך ולוי אומר שלא מסר לו כלל ישבע שמעון ללוי ונאמן דמגו דאי בעי אמר לראובן החזרתיו לך כדאמר בפ"ב דקדושין [מ"ג ע"ב] אמר לשנים הוליכו מנה לפלוני ולוי נשבע כמו כן שלא קבל ממנו כלום ודי ונפסד ראובן מן הדין דחנוני על פנקסו להיות נשבעין ונוטלין ולא כבן ננס.
<h2>דף מו.</h2>
והלכתא ראוהו עדים נכנס לבית חבירו למשכנו אם ידעו מה ישלם על פיהם ואם לא ידעו מה אבל מעין שראו דבר הנטל תחת כנפיו ונשבע הנגזל כמה הם שוים ונוטל. ואם לא ראוהו רק שנכנס למשכנו נשבע הנכנס שלא נטל דבר דעביד איניש דגזים ואמר הכי כדאמר רב נחמן האי מאן דנקיט נרגא וכו'. והלכתא הנכנס לבית חבירו ונחבל נשבע ונוטל. ובמקום שאין יכול לחבל עצמו אפי' בלא שבועה ואם תפש בחוצה לה מפקינן מיניה אם לא יפייסנו החובל או מי שנכנס בביתו על גדולים בממון או בקבלת הדין או מי שהוציא משכון מתחת ידו.
וכן המלשין חייב במה שיעידו עדים שזה נפסד על ידו. ואם אין יודעין נשבע הנפסד וגובה מחצה ולא כדין הנגזל דקאי בתיקו. ואם העדים מעידין ששמעו כי אמר אלך ואמסרנו ביד עכו"ם ואחר כך נמסר זה פטור דעביד דגזים ולא עביד.
<h2>דף מו:</h2>
הלכתא דברים הידועים שעושין להשכיר ולהשאיל אינו יכול לטעון לקוח הוא בידי ומשכון הוא בידי זולתי אם ראוהו עדים נכנס לבית חבירו ונטל כלים והטמין תחת כנפיו וטוען לקחתים והלה אומר השאלתים הנכנס אינו נאמן לבעל הבית שאינו עשוי להשאיל ולמכור כליו אבל עשוי להשאיל ולמכור כליו נאמן הנכנס אם הן כלים שדרכן להטמי' או שהוא צנוע ואין דרכו לישא בגלוי אף כשראוהו הנכנס אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי לעולם עד דאיכא ג' דברים שאינו נודע שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר ושיהא עשוי למכור ושיהא לנכנס דרכו להטמין או בבזוי הכלי או בצניעות נכנס.
